גירושין, כתובה/פיצוי גירושין

בפסק דין מיום ט"ו סיון תשפ"ג (04/06/2023) כתבנו בסיומו של פסק הדין:

"לפיכך אנו פוסקים: האשה חייבת לקבל גט. יחד עם זאת, רבנו ירוחם פטר מתוספת כתובה מאחר שבנידון שלו האשה תבעה את הגירושין והגירושין יצאו ממנה, אולם במקרה דנן ברור הדבר כפי שעולה מהשתלשלות ההליכים לאורך השנים שפעמים רבות האיש יזם את הגירושין, וכתוצאה מכך שאינו רוצה בה ויצר אוירה שהביאה למציאות המתוארת, עד ששניהם הגיעו למצב שכבר אינם רוצים זה את זה. דהיינו בפנינו מקרה הפוך מהנסיבות המתוארות בפסק דינו של רבינו ירוחם, ובנסיבות אלו האשה אינה מפסידה את כתובתה. על כן ממכלול החומר שבתיק עולה שלא נשללה זכאות האשה".

לאחרונה התקיים דיון לבירור תביעת הכתובה, ולאחר הדיון הוגשה הודעה מטעם הבעל ועותק יועבר לעיון האשה.

בעת הזו טרם הושלם בירור התביעה לכתובה, ולהלן פסיקת בית הדין ביחס לתביעת הכתובה ופיצויי גירושין, והשלמת ההליך בנידון זה.

עפ"י ההלכה בית הדין מוסמך לחייב את הבעל בחיוב משפטי הקבוע בהלכה, כגון מזונות או "עיקר כתובה", וכן לחייבו בתשלום הנובע מהתחייבות ברת תוקף, כגון התחייבות ב"תוספת כתובה", כפי שהבעל התחייב בה בשטר הכתובה, ובכפוף לפסיקה הקובעת את זכאות האשה לתשלום זה. אך ביחס לפיצוי אחר, כגון פיצויי גירושין, אין לו יסוד בהלכה, ואין מקור בהלכה הפסוקה לדורותיה, להטלת חיוב ממון זה על הבעל, כמו שאין יסוד בהלכה לחייב אשה בפיצויי גירושין לבעל, בנסיבות שבית הדין פסק שהאשה אשמה בגירושין, אלא הדיון נותר במסגרת הידועה של שאלת הזכאות לכתובה.

מאחר ובהלכה הפסוקה לרבות בשו"ע אבן העזר אין זכר לפיצוי כזה. אין לחייב את הפיצוי, אלא ניתן להביא לתשלום פיצוי בהסכמה, במקרים שבהם ההליך מסתיים בהסכמה.

בתשובת הריב"ש סי' צט ובתשובת הרדב"ז ח"א סי' שכז, שהביא ב"כ האשה, הנידון הוא פיצוי מרצון הבעל שנועד להביא את האשה להסכמה, אך לא פיצוי הנכפה על הבעל כחיוב משפטי בהיעדר הסכמה. ויצוין לספר תעלומות לב (חלק ב' אה"ע סי' ב' דף לז ע"א) שהביא תקנה של בית הדין במקומו, שבה נאמר שכשאדם מבקש לגרש את אשתו ללא סיבה מוצדקת ינסו בית הדין לדחות הגירושין זמן מה, אולי יתפייסו ביניהם, ואם מתמשך הזמן ואין שלום, אזי יחייבו אותם להתגרש ויוסיפו לה שתות על כתובתה. התעלומות לב מביא שם בתשובתו את דברי הריב"ש הנזכרים המתייחס לפיצוי שייתן הבעל לאשתו, אך אין הנידון אלא פיצוי לאישה על מנת לקבל את הסכמתה לאפשר לבעל לשאת אישה שנייה על פניה, בניגוד למוסכם עמה בחרם ונידוי. הריב"ש שם מעלה את עניין הפיצוי כהצעה לבעל ולא כדבר שיש בכוחו של בית הדין לחייב את הבעל בניגוד לרצונו. גם הרדב"ז (בתשובתו הנזכרת) הובא בתשובת תעלומות לב ומתייחס לפיצוי לאשה שתסכים לאפשר לבעל לשאת אשה שנייה בניגוד לשבועתו, ובזה העלה הרדב"ז הצעה לבעל שיפייס האישה וייתן לה פיצוי, ובדומה לתשובת הריב"ש הנ"ל.

אמנם היתה תקופה שבה בתי הדין נהגו כדבר שבשגרה לפסוק פיצויים אלו, וכפי העולה מפסקי דין שבאוסף פסקי דין של הרבנות הראשית מהתקופה שלפני כשבעים שנה ויותר, עיין בקובץ אוסף פסקי הדין ח"ב עמ' 42, וע"ע בפד"ר ח"א עמ' 131. מאידך, עיין בספר עטרת שלמה (להגרש"ש קרליץ זצ"ל) ח"א עמ' רמ"ג שכתב בנחרצות לשלול את הבסיס ההלכתי למנהג זה וביסס את פסיקתו במקורות ההלכה.

עוד יצוין כי הדיון ביחס לפיצוי, עלה תדיר על הפרק בבתי הדין, בטרם המחוקק קבע תשלום לאשה מלבד זכויותיה על פי הכתובה. אך לאחר שהונהג חוק יחסי ממון, ובדרך כלל האשה מקבלת על פי הוראות חוק יחסי ממון את הפיצוי ההולם על פי הנהוג, הן בהסכמה והן במסגרת הליך משפטי, הרי שברוב המכריע של תיקי הגירושין מלכתחילה אין מקום לתביעה לפיצויים בנוסף לסכומי הכסף המשולמים מכח הוראות החוק.

וע"ע בפד"ר כרך טו עמ' 222 שציין להעדר פסקי דין לקביעת פיצויים, בפסקי הדין שהתפרסמו בפד"ר השונים, ונראה הטעם כאמור. בכך נדחה מש"כ שם בעמ' 216, שהסתמכו על פסקי דין מהתקופה הקודמת להנהגת החוק.

בנסיבות אלו, בשנים אלו שהנשים מקבלות את הזכויות שהחוק מקנה להן, מעטות התביעות לפיצוי נוסף, ובודאי שמעטים המקרים בהם ניתנת פסיקת פיצוי, ואין "מנהג המדינה" לפסיקה פיצוי הגבוה מהזכויות המתקבלות במסגרת איזון המשאבים, היכול להוות בסיס משפטי לחיוב הבעל בפיצוי.

עוד יצוין למאמר בספר שורת הדין חלק יא עמ' קכד-קלו, וכן להחלטת בית הדין האזורי בירושלים מיום א' אייר תשע"ז (27.4.2017) בתיק 968569/9 שבה נכתב:

"נושא פיצויי גירושין שעלה בדורות האחרונים על שולחנם של בתי הדין, נובע בעיקרו מירידת ערך שער המטבע הרשום בכתובה או במקרה שהאשה מסרבת להתגרש ואין כל עילה לחייבה בגירושין, ונותנת את הסכמתה להתגרש אך ורק אם הבעל יוסיף לה פיצויים מעבר לסך הנקוב בכתובה".

אך בנידון דנן שכבר פסקנו לחייב את האשה בגירושין, אין מקום לדון לחייב פיצוי על מנת להביא להסכמתה לקבל את הגט.

מסקנה: בהתאם לאמור, הבעל יפקיד בקופת בית הדין צ'ק בנקאי על סך 72,000 שקל ומיד לאחר מכן יקבע מועד קרוב לסידור הגט, ועם סידור הגט האשה תקבל את הצ'ק הבנקאי.

על האשה לעבור למגורים בדירה אחרת, עוד קודם למועד סידור הגט.

ככל שהבעל אינו מסכים למתווה הנזכר, עליו להודיע זאת לבית הדין ללא דיחוי לקביעת המשך ההליך.